איך הכל התחיל?

בגיל 24, אחרי ששהיתי כמה שנים בגרמניה, הבנתי שאני מתבגרת וצריכה מקצוע בחיים. אוניברסיטה לא באה בחשבון, והדבר שהכי נהניתי לעשות כל החיים זה לבשל. חזרתי לארץ ונרשמתי לקורס בישול בבית הספר 'תדמור' בהרצליה. כשהגיע שלב הסטאז' המורים שלי חשבו, משום מה, שאגיע לתפקיד זוטר במטבח של בית מלון, אבל התחנה הראשונה שלי הייתה דווקא מסעדת 'קרן' של חיים כהן ואירית שנקר, שהייתה אז בין המסעדות הטובות בישראל. המדריכים שלי בבית הספר לא כל כך אהבו את הבחירה. הם בכלל חשבו שלא יקבלו אותי. הם טעו.

מהן התחנות החשובות בחייך המקצועיים?

קודם כל 'קרן', כאמור, שבה עבדתי לצד הרבה אנשים מוכשרים מאוד, ומשם נותרה לי חברות נהדרת עם השפית איילת לטוביץ'. כשהגעתי לניו יורק עבדתי אצל בובי פליי, אחד השפים המובילים בארצות הברית, ועד היום אנחנו בקשר. בהמשך עבדתי אצל דני מאייר, אחד המסעדנים הבולטים בניו יורק, ואצל השף דייוויד בולה ב'דנובה' - המסעדה האוסטרית שלו.

ציון דרך חשוב במיוחד הוא המקום הראשון שפתחתי בניו יורק – מקום קטנטן של פלאפל וסביח שהפך למוסד ניו יורקי ונפתחו לו עוד שני סניפים.

'בלבוסטע' היא המסעדה הראשונה שהקמתי והיא מוקדשת לאוכל ים תיכוני בשילוב האוכל שעליו גדלתי. אחר כך פתחתי גם את 'בר בולונט', המתמחה באוכל ישראלי מודרני. בימים אלה אני עובדת על פתיחתה של מסעדה נוספת -  'קישקש' בווסט וילג' - שבה אגיש קוסקוס בעבודת יד לצד מאכלים שהולכים איתו.

 מה את הכי אוהבת במקצוע?

את האפשרויות הבלתי מוגבלות. המקצוע שלי מאפשר פעילות בכל מיני זירות - ממסעדות ועד פאסט קז'ואל, מפיתוח מתכונים ועד הכנת ארוחות מיוחדות לאירועים, מכתיבת ספרי בישול ועד השתתפות בתכניות בישול טלוויזיוניות.

מה האתגר הכי גדול שלך בעבודת היומיום?

מכיוון שיש לי כמה מסעדות, האתגר הוא לחלק את הזמן והקשב בין כולן, וגם לשמור על בלאנס בין המשפחה לקריירה.

דמות מוערכת בארץ?

אני אוהבת שפים מוכשרים וצנועים. יונתן בורוביץ מ-25M הוא בדיוק כזה.

דמות קולינרית מוערכת בעולם?

דני מאייר - מסעדן מקצוען עם שאר רוח. הוא הקים, בין היתר, את 'יוניון סקוור קפה' ואת רשת הפאסט קז'ואל 'שיק-שק'.

מאכל אהוב?

קוסקוס! לכאורה מאכל פשוט, אבל לאמיתו של דבר בכלל לא פשוט להכין אותו. צריך הרבה חוכמה בידיים.

חומר גלם אהוב?

אני אוהבת לשחק עם מוצרי מזווה מקומיים, כמו טחינה, לימונים כבושים ואריסה.

מה לעולם לא תכניסי לפה?

שמן כמהין. אני לא מצליחה להתרגל לריח. זה גם הפך לכל כך נפוץ - משתמשים בו ביותר מדי הזדמנויות, ובדרך כלל הוא רק מקלקל.

האתגר הכי גדול שהתמודדת איתו עד היום?

בעיות האגו שלי כשמסעדה שלי לא מצליחה.

אם לא היית שפית, היית?

מובטלת.

למי היית רוצה להכין ארוחה?

לברק אובמה. אני חולה עליו. הוא הנשיא הכי טוב שהיה בארצות הברית! וגם, אם הייתי יכולה, לדיוויד בואי.

 עם מי היית רוצה לאכול ארוחה?

עם אבי האהוב, מנשה אדמוני ז"ל. הוא היה אדם סבלן ונפלא, וגם ידע ליהנות. כל חייו הוא היה ספורטאי ואפילו זכה בפרסים במכבייה.

מה האתגר הבא?

מסעדת 'קיש קש' שאני מקימה בווילג' בניו יורק, שבה אני מתכוונת לתת לקוסקוס את מרכז הבמה. אבל אצלי תמיד יש עוד אתגרים. למשל, אני עובדת עכשיו על ספר חדש על אוכל ישראלי עם חברתי הטובה ז'אנה גור, עורכת המגזין 'על השולחן'.

 הטרנד הקולינרי הבא?

המשך טרנד האוכל הפשוט והלא יומרני וטרנד מסעדות הפאסט קז'ואל.  החוכמה היא לקחת אוכל ברמה גבוהה ולהכין אותו במקום פשוט.

מה העצה הכי טובה שאת יכולה לתת לדור ההמשך?

להיות סבלניים ולהאמין בעצמכם.

מה החלום שלך?

לפעול למען אחווה בין ישראלים לפלשתינים דרך אוכל, אמנות ומוזיקה.

ספר בישול אהוב?

'ג'רוסלם' של יותם אוטולונגי וסמי תמימי המקצועיים ורבי ההשראה. ספר בישול נפלא שזכה לתפוצה רחבה.

על מה לדעתך יהיה ספר הבישול הבא?
זה יהיה ספר שיקבל השראה מהתרבות העממית ומהשוק.